פסק-דין בתיק ע"פ 2366/03

השופט א' א' לוי:

1.        פלוני נחשד בביצוע עבירה. הוא הועמד לדין וזוכה מחמת הספק. פלוני עתר כי בית המשפט יורה לאוצר המדינה לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב העמדתו לדין. ביני וביני, הועמד פלוני לדין בשנית, ואף הורשע, בגין עבירות דומות. מהם השיקולים בהם יתחשב בית המשפט בטרם יורה על פיצויו של הנאשם לפי סעיף 80 לחוק העונשין? זוהי השאלה הניצבת בפנינו.

התשתית העובדתית וההליכים בפני בית משפט קמא

2.        נגד המערער, עסאף בן אליאס עסאף (להלן: "עסאף"), תושב הכפר רמיש בדרום לבנון, ונגד אחד - אברהים נאסר (להלן: "אברהים"), הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, בו יוחסו להם עבירות של יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 13, 19א, 38(ב), ו-7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

           בכתב האישום נטען, כי בתאריך 21.7.94, יצאו עסאף ואברהים מכפריהם אל עבר גבול ישראל - לבנון, כאשר עסאף נושא על גופו 4 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל של 3,958 גרם. בהגיעם לגבול זרק עסאף שתיים מאריזות הסם מעבר לגדר, והן נפלו על כביש המערכת, בצידו הישראלי של הגבול. בטרם הספיק עסאף לזרוק את אריזות הסם הנותרות, הוא נעצר על ידי אנשי משטרה, בעוד שאברהים הצליח להימלט, ונעצר רק ביום 27.7.94.

3.        גרסתו של עסאף אותה הוא מסר 6 שעות בלבד לאחר מעצרו, היתה כי ביום מעצרו הוא פעל מטעם משטרת לבנון ועקב אחר סוחר סמים. עובר למעצרו הוא ניסה לדווח באמצעות מכשיר הקשר שהיה בידיו לאחד ממפעיליו. עסאף הוסיף עוד, כי בטרם נעצר הספיק לראות את סוחר הסמים האלמוני משליך את חבילות הסם מעל לגדר הגבול, ועם הופעת השוטרים ראה את אותו סוחר נס על נפשו. גם איברהים כפר בעובדותיו של כתב האישום והוסיף, כי הודעות שנגבו ממנו במהלך החקירה, מהן משתמעת הודאה בעבירות שיוחסו לו ובהן הפליל גם את עסאף, הן אמרות שנגבו שלא מרצונו החופשי.

           אציין כבר עתה, כי מהיום בו נלכד (21.7.94) ועד לזיכויו בבית משפט קמא (ביום 14.4.96), היה נתון עסאף במעצר שנמשך בסופו של דבר כ-22 חודשים.

4.        בית משפט קמא מצא, כי ביום מעצרו הגיע עסאף רגלית לגדר הגבול, ונעצר בשטח הלבנוני על ידי שוטרים ישראליים שהביאוהו לישראל בניגוד לרצונו. אדם שעמד במרחק לא רב מעסאף נמלט מהמקום עם הגיע השוטרים. עוד נמצא, כי עובר למעצר נזרקו משטח לבנון לשטח ישראל שתי חבילות שהכילו הרואין, ובסמוך למקום מעצרו של עסאף נמצא מונח על הקרקע אפוד ובו חבילות סם נוספות (עמוד 8 להכרעת הדין). בחיפוש שנערך על בגדיו של עסאף נתפס, בין היתר, מכשיר קשר. את חבילות הסם שנזרקו לשטח ישראל, הרים סוכן משטרתי והוא מסרן לשוטרים. נציין, כי סוכן זה מסר בעדותו כי הוא עמד בצידו הישראלי של הגבול, שוחח מעט עם עסאף, ואף טען כי עסאף היה זה אשר זרק לעברו את שתי חבילות הסם.

           בהכרעת דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי "לגרסת התביעה יש על מה להישען בחומר הראיות ... אך יאמר כבר כאן, כי התשתית הראייתית, שעליה נשענת התביעה, אינה נטולת נקודות תורפה" (עמוד 11 להכרעת הדין). בהמשך, פירט בית המשפט שורה של מחדלים שליוו את התנהלותה של המשטרה בחקירת הפרשה. כך למשל, העובדה כי פקד קינרייך - ראש החוליה שתפסה את עסאף - לא נקרא כלל להעיד במשפט, לא נרשמו זכרון דברים ומזכרים על השיחות שניהלו השוטרים עם עסאף מייד עם מעצרו ובמהלך חקירתו, ואף חמור מכך, דו"ח שעסק באירועים שהתרחשו עובר למעצר, נמצא כלא מהימן. באשר לדו"ח אחרון זה (נ/2), נמצא כי החוקרים השמיטו מתוכו במכוון את העובדה כי היה זה הסוכן המשטרתי אשר מסר את חבילות הסם לשוטרים.

           ועוד, רס"ן סאלם, קצין משטרה לבנוני שנקרא להעיד מטעם ההגנה, מסר כי עסאף אכן פעל בשליחות משטרת לבנון ועקב אחרי סוחר סמים בשם פאהים עאלם. ההגנה ביקשה לקרוא לעדים נוספים, אולם אלה סירבו להגיע ולמסור את עדותם בישראל, ובעקבות כך נבצר מההגנה לפרוס בפני בית המשפט את כל ראיותיה. לטענת עסאף, עדים אלה ראו אותו עוקב אחרי האדם שהשליך את חבילות הסם אל מעבר לגדר הגבול.

           לאור כל זאת, קבע בית משפט קמא, כי משנבצרה מעסאף היכולת להתגונן כראוי,  נכון לזכותו מהעבירות שיוחסו לו. נציין, כי גם אברהים זוכה, אולם הנימוקים שהובילו לזיכויו, ובהם קבלת טענתו כי הודאותיו לא ניתנו מרצון חופשי, אינם מענייננו עתה.

           לשם השלמת התמונה אוסיף, כי סמוך לאחר זיכויו של עסאף ושחרורו ממעצר, הוא שב ונעצר באשמת מעורבותו בשלוש פרשיות אחרות של סחר בסמים. עסאף הורשע ונדון ל-11 שנות מאסר (ת"פ 568/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת). ואם בכך לא די, התברר כי היה זה במהלך מעצרו במשפט הקודם, מעצר שבגינו הוא עותר עתה לפיצוי, כאשר התוודע עסאף לאחד משותפיו לעבירות הנוספות.

הבקשה לפיצוי מכח סעיף 80 לחוק העונשין

5.        על פסק דינו של בית משפט קמא לא הוגש ערעור, ובעקבות זיכויים, עתרו עסאף ואברהים לבית המשפט המחוזי להורות למשיבה לפצותם בגין תקופת מעצרם ולחייבה לשלם להם את הוצאותיהם, וזאת מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בבקשתם הדגישו עסאף ואברהים את התקופה הארוכה בה היו עצורים. עסאף הדגיש עוד, כי הגנתו קופחה משלא ניתנה לו אפשרות להעיד מטעמו עדים שיאששו את גרסתו, וכן שבמהלך משפטו נתגלה כי חקירתו לקתה באי-דיוקים וסתירות.

           המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, זיכויים של עסאף ואברהים הוא זיכוי מחמת הספק, להבדיל מזיכוי מוחלט או זיכוי פוזיטיבי. עוד הדגישה המשיבה את הרשעתו של עסאף בתיק האחר (ע"פ 568/99 הנ"ל), הרשעה שבגינה הושת עליו עונש מאסר ממושך, וטענה כי בנסיבות אלה אין לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 80 לחוק העונשין.

6.        בקשתם של אברהים ועסאף נדחתה. נקבע (בלשון בית המשפט המחוזי), כי "ב"כ המבקשים לא הראה כל נסיבות המצדיקות מתן פיצוי על פי העילה החלופית שנקבעה בחלקו השני של סעיף 80(א) לחוק. כמו כן, לא ניתן לטעון כי לא היה בסיס לאשמה לפי חלקו הראשון של סעיף 80(א) משום שהיו די ראיות לכאורה על מנת לעצור את המבקשים עד לתום ההליכים וכן היו די ראיות לכאורה על מנת להגיש את כתב האישום. לא היתה כל קנוניה כנגד המבקשים הן מצד התביעה והן מצד עדים כלשהם, וכתב האישום הוגש בתום לב" (עמוד 6 לפסק הדין בת.פ 423/04).

7.        על החלטתו זו של בית משפט קמא, ערערו אברהים ועסאף בפני בית משפט זה, אולם בטרם נשמע הערעור גיבשו המשיבה ואברהים הסכם לפיו היא תשלם לו סכום של 100,000 ש"ח כנגד סילוק כל תביעותיו. ביום 24.6.2004 ניתן להסכם זה תוקף של פסק דין, ומשכך נותר בפנינו רק ערעורו של עסאף.

טענות הצדדים בערעור

8.        בא כוחו המלומד של עסאף, עו"ד חרבג'י, סבור כי בית משפט קמא שגה משקבע כי זיכויו של עסאף היה מחמת הספק. ועוד, אפילו היה זה זיכוי מחמת הספק, סבור עו"ד חרבג'י, כי אין בכך הצדקה לשלילת הפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. להשקפתו, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי כתב האישום נגד עסאף הוגש בתום לב, וכי לא היתה קנוניה מצד המשיבה.